וינה עיר שקטה ורגועה ביום יום, אולי רגועה מאוד. נהפכה בשבועות האחרונים, למרכז התעניינות עולמי עם מאות ואלפי עיתונאים שבאו לסקר את "שיחות הגרעין". האמת שעד היומיים האחרונים זה לא הטריד במיוחד  את המקומיים, חוץ מסירנות המשטרה שמביאות בזו אחר זו כל יום את המשלחות מבתי המלון, ובעקבות כך יש חסימת כבישים אבל זה גם לא הצליח להטריד את הוינאיים הרגועים.

ביומיים האחרונים שכבר התחילו לדבר על הסכם סופי. הגיעו לעיר עוד מאות של עיתונאים נוספים, גם בשיחות רחוב היה אפשר לשמוע התעניינות. גם את הוינאיים זה הוציא מהשלווה.

מקום מפגש השיחות נמצא בארמון קובואו ארמון מפואר ומכובד במרכז העיר. המקום נמצא סמוך מאוד לבית הכנסת שלי. הבוקר לאחר התפילה ירדתי לפינת הרחוב שבו גם ממקום הארמון חשבתי אולי אפגוש את שר החוץ של ארה"ב או שיבקשו את עזרתי לסיום השיחות. אבל האמת מסקרנות לראות את המקום שמעניין את כל העולם.

מה שמדהים שיש שמירה סביב הארמון, לא שמירה כמו בארץ, אפשר להסתובב קרוב מאוד למקום המפגש ואף אחד לא אומר לך דבר. כמובן שהתאכזבתי כשאף אחד מבאי הארמון לא הזמין אותי להיכנס פנימה.

עברתי לצד של העיתונאים אולי שם ירצו לשמוע את דעתי… כשאני מתקרב לעיתונאים שהיו ערים כל הלילה וחיכו כל הזמן למוצא פיהם של המנהיגים. ניגשו אלי מיד כמה עיתונאים, ראו מישהו קצת שונה עם כיפה וחליפה כמראה יהודי. שאלו אותי מיד. "אתה קשור לשיחות?" אמרתי שלא. אבל רצו לראיין אותי ולשמוע את דעתי על השיחות וההסכם המתקרב. לא הסכמתי מכיוון שאני גר כאן בוינה ואין עניין שאדבר, יש לי גם קשר עם מוסדות המדינה וראשי הקהילה ששומרים על קשר רצוף עם הממשל. אני משאיר את הדברים האלו לדיפלומטים נבונים וחכמים.

ואז נכנסתי לשיחה פרטית אישית עם כמה מהעיתונאים הבכירים מגרמניה, אנגליה, וכמובן מארצות הברית. ושאלתי אותם, "האם אתם חושבים באמת שיש כאן הסכם טוב לעולם?". התשובה היתה חד משמעית בלי להתבלבל וכל אחד בלשונו הוא, "הכל אינטרסים". אינטרס אישי של אובמה, וכמובן אינטרס של האירנים. גם הם מודים בפה מלא שלישראלים ובכלל לכל  העולם זה לא טוב או יותר נכון גרוע מאוד. אחד העיתונאים מוסיף ואומר לי "אתם היהודים תתפללו טוב לאלוקים, הוא יכול לעזור לכם". ואחד הטכנאים המותשים אומר לי "גם לנו העיתונאים יש אינטרס גדול בשיחות, יש לנו הרבה עבודה".

כותב השורות על רקע המלון בו מתנהלות השיחות

עזבתי את המקום והרגשתי כי לפעמים אנחנו חושבים שידידים מהעולם הם אלו שיעזרו לנו, או חכמתינו כי רבה, היא זאת שתעזור לנו בכל הבעיות שלנו. לצערינו אנו מקבלים תזכורת שלא כך פני הדברים, גם גוי פשוט מבין שלא כך הדבר, אנו מתפללים בימים אלו של בין המצרים לבנין ציון וירושלים, החוסר של בית המקדש זה לא רק של הבנין שבירושלים, אלא האור הרוחני בעולם והקשר שלנו לאבינו שבשמים. אז כדאי שנמשיך להתפלל…

הרב נחמיה רוטנברג הוא רב ומרצה בוינה, יו"ר 'ארגון 'נפש יהודי' באירופה וראש בימ"ד 'זהות'